יום רביעי, 23 במרץ 2022

"מסר הרתעתי": פיצוי למועמדת בהריון שלא התקבלה לעבודה בסופרמרקט

 

רשת סופרמרקט הסבירה כי החליטה שלא לקבל את המועמדת מאחר שהיא הסתירה בראיון הקבלה שהיא בחודש שלישי וסיפרה על כך רק בתום שבוע התלמדות. בית הדין לעבודה קבע כי מדובר בשיקול זר. 

השופט נוהאד חסן קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד רשת סופרמרקט ופסק לטובתה פיצוי ללא הוכחת נזק של 30,000 שקל. השופט קבע שהרשת פעלה בניגוד לחוק כשדחתה את מועמדותה של התובעת לתפקיד קופאית ראשית, רק מאחר שגילתה כי היא בהיריון. השופט הבהיר בין היתר כי אין כל חובה על מחפשות עבודה לספר על היריון לפני חודש חמישי.

התובעת סיפרה שבמהלך אוגוסט 2019 פנתה לחברת כוח אדם לשם חיפוש עבודה. היא הופנתה לראיון ברשת סופרמרקט עבור תפקיד קופאית ראשית. במהלך הראיון נאמר לה שהיא צפויה לעבור התלמדות של כשבוע ימים ולאחר מכן לעבור פוליגרף בשל העיסוק בכספים.

ימים ספורים לאחר מכן היא החלה את שבוע ההתלמדות במהלכו שובצה בקופה רגילה. לגרסתה, היא השתלבה מהר מאוד והרגישה טוב מבחינה מקצועית. 

בהמשך נקבעה לה בדיקת פוליגרף במכון פרטי. לאחר שמילאה שאלון ובטרם חוברה למכשיר היא סיפרה לבודק ביוזמתה כי היא בהריון בחודש שלישי כי חשבה שזה עשוי להיות רלוונטי לבדיקה. הבודק אמר לה שהם אינם מבצעים בדיקות פוליגרף לנשים בהריון ומיד יצר קשר עם קב"ט הנתבעת ודיווח לו על כך. הקב"ט בתגובה אמר לבודק שיעשה לתובעת תשאול במקום בדיקת פוליגרף.

כשעתיים לאחר בדיקת הפוליגרף נציג של חברת כוח האדם הודיע לה בשיחה טלפונית כי הרשת החליטה להמשיך ולהעסיק מתמודדת אחרת למשרה.

לטענתה התובעת, היא לא התקבלה רק בשל כך שסיפרה על הריונה ומדובר באפליה פסולה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הנתבעת הסתמכה על עדותו של בודק הפוליגרף שלפיה מכיוון שהתובעת לא סיפרה בראיון הקבלה שהיא בחודש שלישי להריון, היא למעשה הסתירה את דבר הריונה מה שמעיד על "חוסר יושרה וזה דבר שמראה על חוסר אמינות של אדם".

היו לה כישורים 

השופט נוהאד חסן מבית הדין לעבודה בחיפה ציין כי לנוכח העובדה שהתובעת עברה את ההתלמדות בהצלחה והועברה לשלב הפוליגרף, נקודת המוצא היא שהיו לה הכישורים המקצועיים הנדרשים לתפקיד, כך שעל הנתבעת להוכיח שלא שיקולים פסולים בהחלטה.

השופט כתב כי מסקנת בודק הפוליגרף קשורה באופן ישיר להריונה של התובעת ועל כך בדיוק בא החוק להגן. הוא הדגיש כי על פי חוק התובעת איננה מחויבת לספר על דבר הריונה בשלב זה של ההריון (ולפני חודש חמישי להריון).

זאת ועוד, הנתבעת הודתה כי אין כל מניעה שאישה בהריון תבצע תפקיד של קופאית ראשית ואין קשר בין ההיריון לתפקיד שהוצע לתובעת.

השופט ציין כי בנסיבות שבהן למידע בדבר ההיריון לא הייתה כל רלוונטיות למשרה המוצעת, ממילא לא הייתה חובה על התובעת "לגלות" לנתבעת אודות ההיריון. "באי גילוי ההיריון אין משום חוסר יושר או הפרת חובת תום לב מוגברת, המצדיק את הטענה של הנתבעת כלפי התובעת", כתב.

השופט סיכם כי התובעת לא התקבלה לעבודה רק כי לא סיפרה על היותה בחודש שלישי בראיון הקבלה, ומדובר באפליה פסולה המנוגדת לחוק.

הנתבעת חויבה בפיצוי בסך 30,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 4,000 שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד סקוריק ו/או פילובסקי
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד רינת אללוף

עו"ד בוריס סברדליק עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום שבת, 12 במרץ 2022

הסכם העבודה

 

הסכם עבודה הוא הסכם שנערך בין העובד ומעסיקו, היוצר את יחסי העבודה. ההסכם יכול להיות בכתב או בעל פה.

הצדדים להסכם עבודה

העובד

ככלל ניתן ללמוד מתוכנו של הסכם, אם הוא נועד ליצור יחסי עבודה (בין מעסיק ועובד), או יחסים שבין מזמין עבודה לבין קבלן עצמאי המעניק שירות למזמין העבודה, כגון: חשמלאי עצמאי המבצע הזמנת עבודה חד פעמית או אקראית. קיימים מקרים בהם הסכם שנראה לכאורה כהזמנת עבודה מקבלן עצמאי, מהווה בפועל הסכם היוצר יחסי עבודה.

יחסי העבודה הם יחסים מורכבים, המתאפיינים בצורות שונות והשאלה אם מדובר ב"עובד", או בקבלן עצמאי, תוכרע בעזרת מבחנים שונים שנקבעו בפסיקה, לאור מכלול נסיבות המקרה, כגון: צורת התשלום בעד העבודה, מידת הפיקוח, האופי האישי של ההתקשרות, או הבעלות על הכלים המשמשים לביצוע העבודה.

במרבית המקרים, נעשה בפסיקה שימוש ב"מבחן המעורב", שבמרכזו עומד "מבחן ההשתלבות". במבחן זה מושם דגש על סממנים כגון: פיקוח, תלות כלכלית משפטית וחובת השירות האישי, כלומר: ביצוע העבודה בפועל בידי העובד, בשונה מהתחייבות לביצוע העבודה אשר יכול שתבוצע בידי אדם אחר מטעמו של הקבלן העצמאי.

מבחן ההשתלבות מכיר כעקרון באדם כעובד, כאשר הוא מועסק בביצוע מטלות המהוות חלק אינטגרלי של הפעילות הרגילה של העסק ועבודתו נעשית כחלק בלתי נפרד מהעסק.

פסיקה בנושא זה ניתן למצוא בשער השני באוגדן "דיני עבודה" (הוצאת סדן).

המעסיק

ככלל, המעסיק שהוא צד להסכם העבודה, הוא גם מי שאצלו מבוצעת העבודה בפועל.

קיימים מצבים בהם מעורב בקשר התעסוקתי צד נוסף. למשל כאשר קבלן כח אדם או קבלן שירות מעסיק עובדים לצורך ביצוע עבודה אצל מעסיק בפועל, כלומר: אצל אדם אחר או במקום עבודה אחר.

במקרים אלה, ייתכן שגם המעסיק בפועל יוכר כמעסיקם של העובדים ויראו הן במעסיק בפועל והן בקבלן כח האדם, כמי שעליהם מוטלת החובה להעניק לעובדים את זכויותיהם.

יום ראשון, 6 במרץ 2022

כ-440 אלף ש' לקשיש שהתפטר: הועסק עשור בלי הפרשות לפנסיה



החברה טענה שלא הפרישה כספים לעובד כיוון שהועסק אחרי גיל פרישה והיא הייתה בטוחה שהוא כבר מקבל פנסיה. בית הדין לעבודה קבע שהיה עליה לברר זאת ולא להסתמך על השערות.


בית הדין לעבודה בתל-אביב חייב לאחרונה את חברת הציוד התעשייתי "ארגוב הנדסה וסחר" לשלם 444,453 שקלים לקשיש כבן 82 שהתפטר מעבודתו בגיל 76, אחרי עשור שבו לא הופרשו לו כספים לקרן פנסיה. בפסק הדין נקבע כי החברה לא הייתה רשאית לשלול ממנו את ההפרשות על בסיס השערה לא מאומתת שהוא כבר מקבל פנסיה בגילו. עוד נקבע כי לעובד מגיעים פיצויי פיטורים אפילו שהתפטר, שכן התפטרות עובד לאחר גיל פרישה נחשבת לפיטורים.

העובד הועסק בחברה שייצגה בישראל את התאגיד הבינלאומי לאריזות ועיבוד מזון "טטרא-פאק". ב-2007, לאחר שהחברה נסגרה והייצוג עבר ל"ארגוב הנדסה" הוא עבר לעבוד אצלה. באותה תקופה היה כבר בן 66.5. כלומר, קרוב לגיל פרישה.

לאורך השנים הבחין העובד שלא מופרשים עבורו כספים לביטוח המנהלים אבל לא אמר דבר. ב-2017 הוא התפטר. זמן קצר לאחר מכן הגיש נגד החברה תביעה שבמסגרתה דרש הפרשות פנסיוניות ואובדן תשואה של יותר ממיליון שקלים וכן 70 אלף שקלים עבור פיצויי פיטורים. את חישוב ההפרשות הוא ביצע מיום תחילת העבודה.

החברה טענה לעומת זאת כי לא סיכמה עם התובע בשום מקום שתמשיך להפריש לו כספים לביטוח המנהלים שהיה לו בחברה הקודמת. עוד היא טענה כי החיוב של מעסיקים בפנסיית חובה החל ב-2008 ולא חל על עובדים מעל גיל פרישה שקיבלו קצבה. מעבר לכך היא טענה כי חלק מהתקופה שעבורה דרש התובע פיצויים התיישנה, וכי הוא לא זכאי לפיצויים משום שהתפטר מרצונו.

רק עבור 7 שנים

השופט אלון אופיר הסביר כי צו ההרחבה לעניין פנסיית חובה מוציא מגדר הזכאים להפרשות רק עובדים שקיבלו קצבה. במקרה הזה, החברה טענה שהייתה סבורה שהתובע מקבל פנסיה מעבודתו הקודמת אלא שהיא לא בדקה את הנושא והסתפקה בהשערה בלבד. בפועל, התברר שהתובע לא קיבל קצבה ולפיכך הוא היה זכאי להפרשות.

עם זאת, השופט קיבל את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, וקבע כי התובע זכאי לפיצוי רק עבור 7 השנים שלפני הגשת התביעה. כמו כן, נקבע כי התובע לא זכאי לסכום שווה ערך לביטוח המנהלים שהיה לו בחברה הקודמת בהיעדר הסכמה בנושא, והסכום שיקבל יהיה בגובה שיעורי ההפרשות הרגילים במועדים הרלוונטיים. עוד נקבע כי מאחר שהתובע היה מודע לכך שלא מפרישים לו כספים לפנסיה ולא עשה שום דבר כדי לתקן את המחדל, הוא לא יקבל תוספת על הפסדי ריביות.

באשר לפיצויי הפיטורים, השופט קבע כי לפי החוק, התפטרות לאחר גיל פרישה נחשבת לפיטורים ולפיכך התובע זכאי לפיצויים.

בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע 93,917 שקלים עבור הפרשות לפנסיה, 343,036 שקלים עבור פיצויי פיטורים ו-7,500 שקלים עבור שכר טרחת עו"ד.
ב"כ התובע: עו"ד ליאת שושן-ברק
ב"כ הנתבעת: עו"ד לענייני עבודה הדס גרוסי

עו"ד יוסי ניזרי עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין