תקופת הזכאות לביטוח פנסיוני

 

החובה להפריש שיעור משכר העובדים לביטוח פנסיוני, חלה לגבי עובד שמלאו לו 21 שנה, ולגבי עובדת שמלאו לה 20 שנה ועד לגיל פרישה חובה, בתנאי שהעובדים פרש מהעבודה ומשולמת להם קצבה (למעט קצבה המשולמת על ידי הביטוח הלאומי) כגון: קצבה בשל נכות המשולמת על ידי חברת ביטוח או קופת גמל.

תקופת המתנה

​לעניין מועד תחילת הזכות, קיימת הבחנה בין עובדים שהתקבלו לעבודה כשאינם מבוטח בביטוח פנסיוני, לבין עובדים שבקבלתם לעבודה היו מבוטח כאמור.

במקרה שהעובדים התקבלו לעבודה ויש להם ביטוח פנסיוני, הם יהיו זכאים להפרשות לביטוח פנסיוני כבר מיומם הראשון בעבודה, כלומר לא תחול עליהם תקופת המתנה כלשהי לפני שיבוטחו על-ידי המעסיק. 
לפי צו ההרחבה, המעסיק רשאי לבצע את ההפרשות רטרואקטיבית, לאחר השלמת שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק, או בתום שנת המס (לפי המועד המוקדם מבניהם).

במקרה שהעובדים לא היו מבוטחים בביטוח פנסיוני לפני תחילת עבודתם,  הם יהיו זכאים לביטוח הפנסיוני רק לאחר שחלפו שישה חודשים מהיום שהתחילו את עבודתם.

לצפייה בתרשים זרימה המפרט הליך ההפרשה לפנסיה בגין עובד חדש, לחצו כאן.

סיום תקופת ההפרשות לפנסיה

​מעסיק רשאי להפסיק את ביצוע ההפרשות לביטוח הפנסיוני, כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים:

העובדים הגיעו לגיל פרישה חובה.

לעובדים משולמת קצבה כלשהי (למעט גמלה המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי), כגון: קצבת פרישה (פנסיה) או קצבת נכות מחברת ביטוח.

דוגמאות:

עובדת שפרשה פרישה מוקדמת, המקבלת קצבת פרישה (פנסיה), ועובדת במקביל לכך, זכאית להפרשות לביטוח פנסיוני ממקום העבודה הנוכחי עד לגיל פרישה חובה.

עובד שהגיע לגיל פרישה חובה, ממשיך לעבוד גם לאחר מכן ומקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה כגון: קצבת זקנה, או קצבת שאירים זכאי, ממקום העבודה הנוכחי, להפרשות לביטוח פנסיוני, בתנאי שלא משולמת לו קצבה אחרת (שלא מהמוסד לביטוח לאומי).